החלטה בתיק ע"א 438/04

           המבקשת הגישה בקשה לפטרה מהפקדת ערבון בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שעניינו אחריות המשיבה לנזקי המבקשת בגין ביטול זכייתה במכרז לבניה במעלה אדומים. הבקשה שבפני מבוססת על שתי טענות עיקריות: האחת - העובדה שנגד המבקשת ניתן צו הקפאת הליכים, ולפיכך, "מטבע הדברים", כטענתה, היא סובלת ממצוקה שאינה מאפשרת לה לגייס את הסכום הדרוש להפקדת הערבון. בעניין זה אני מקבלת את טענת המשיבה כי הקפאת ההליכים כשלעצמה אינה מעידה על חוסר יכולת לעמוד בהפקדת הערבון. בהעדר פירוט הכנסות המבקשת (אל מול ההוצאות שפורטו), וכן ראיות בדבר הכנסות צפויות של המבקשת, מצב חשבונות הבנק שלה וכדו', לא ניתן לקבוע כי המבקשת עמדה בחובת פירוט מצבה הכלכלי.

           טענה נוספת של המבקשת היא כי המשיבה היא שגרמה למצוקתה של המבקשת. המבקשת מפנה לספרו של זוסמן, בו נמנים השיקולים להימנעות מחיוב בערובה להוצאות, וביניהם - "האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, שלא קיים את התחיבויותיו כלפי החברה, עיכב תשלומים או לא מילא את חלקו בחוזה הנדון" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995 בעריכת ש' לוין, 899-900, בהסתמך על רע"א 544/89, אויקל תעשיות (1985) בע"מ נגד נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1)647, 651). לטענת המבקשת, זכתה היא במכרז של המשיבה להקמת 76 יחידות דיור בגבעת זאב, אולם בשל פרוץ אירועי הלחימה באזור והירידה בביקוש לדירות אין עוד סיכוי להקים את הפרויקט. המבקשת מוסיפה כי הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה למתן סעדים הצהרתיים שונים בנוגע לאותו פרויקט וזכתה בתביעה, וכי לאחר שיוכרע הערעור שהוגש לגביו ופסק הדין יהא חלוט, תיפתח בפניה הדרך לתבוע את המשיבה על מלוא נזקיה בסכום של כ-30,000 ש"ח.

           אינני מקבלת טענה זו: ראשית, מן העובדות כפי שפורטו בבקשה לא ניתן ללמוד די הצורך על אחריות המשיבה לנזקי המבקשת, ומן הבקשה נראה לכאורה כי דוקא הנסיבות שאיש מן המעורבים לא צפה - פרוץ אירועי הלחימה - הם שגרמו לביטול הפרויקט. שנית, אף אם ייקבע כי המדינה היא האחראית לנזקים, הרי אין בכך כדי להוכיח כי המשיבה גרמה למצוקתה של המבקשת. המבקשת טוענת כי בעת הדיון בהקפאת ההליכים עמדו חובותיה על כ-80 מיליון ש"ח, ואילו מלוא הנזקים בגין הפרויקט האמור נאמדו על ידה ב-30 מיליון ש"ח. מכאן שמצבה של המבקשת נגרם, לפחות בחלקו, כתוצאה מגורמים אחרים.

           אולם אפילו הייתי מקבלת את טענת הקשר בין מצבה הכלכלי של המבקשת לבין ביטול אותו פרויקט בניה, ספק אם היה בכך כדי להשפיע על חיוב המבקשת בהפקדת הערבון כאן. שכן פסק הדין ברע"א 544/89 הנ"ל, והספרות שבעקבותיו, דנים בחובת הפקדת ערבות שמקורה ותכליתה שונים מן הנדרש כאן: באותו מקרה נדרשה ערבות לפי סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983, ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. תקנות אלה דנות שתיהן בתובענה המוגשת בערכאה ראשונה, כך שהשיקולים לגביה ונקודת האיזון בין זכויותיהם של בעלי הדין שונות מן האיזון הראוי במקרה שבפני, בו נדרשת הבטחת הוצאות המשיבה בערעור, לאחר שלמבקשת היה כבר יומה בבית המשפט, ותביעתה לא התקבלה.

           זאת ועוד: בתיק רע"א 544/89 הנ"ל נקבע, בעקבות מגמת הפסיקה באנגליה, כי שיקול הדעת של בית המשפט בעניין חיוב חברה בהפקדת ערובה הוא רחב, ובמסגרתו ניתן להביא בחשבון שיקולים שונים, וביניהם אחריותו של הנתבע למצבה הרעוע של החברה. יודגש כי הקשר בין התנהגותו של הנתבע למצבה של החברה מנוסח באופן דווקני ומצומצם: "האם הנתבע לא קיים את התחייבויותיו כלפי החברה, עיכב תשלומים או לא ביצע את חלקו בחוזה הנדון" (ההדגשה אינה במקור). תמונת המצב היא, איפוא, כזו שהחברה מגישה תביעה בגין חוזה שבינה לבין הנתבע, כאשר קשייה הכלכליים של החברה נגרמו עקב אי קיום ראוי של אותו החוזה עצמו. עובדות הבקשה שבפני אינן תואמות מצב זה.

           אולם גם אם ראוי לקבוע כי המסגרת המתוארת בפסק הדין מצומצמת יתר על המידה ומן הראוי לפרשה באופן מרחיב יותר, אינני סבורה שיש להרחיב פרשנות זו עד כדי כך שתכלול את עובדות הבקשה הנדונה כאן: המשיבה בבקשה זו הינה מדינת ישראל. מטבע הדברים מעורבת המדינה בעיסקאות רבות המתנהלות במשק, במיוחד בתחום הבניה. אך סביר יהיה להניח כי המבקשת, בדומה לחברות אחרות, תתקשר עם המדינה ביותר מאשר עיסקה אחת.יתר על כן: ניתן להניח כי המבקשת, כמוה כחברות אחרות, מנהלת עם המדינה, בכשירויות שונות שלה, מערכות יחסים שונות, שלגביהן עלולות להתגלע מחלוקות. כך, לדוגמא, בכשירות אחרת שלה, המדינה היא גובה מיסים והמבקשת נישומה המשלמת מיסים.האם נכון יהיה לקבוע כי במקרה של סכסוך בין המדינה לבין המבקשת בנוגע לגביית מיסים, אם לדעת המבקשת גבתה המדינה ממנה סכום שאינו מוצדק, תהא המבקשת פטור מהפקדת ערבון כיון שהמדינה, בכובעה האחר, היא ה"אשמה" במצבה הכלכלי? נראה לי כי טענה כזו תרחיק לכת יתר על המידה, וכך גם הטענה המועלית בבקשה שבפני: התחשבות ב"אשמה" של המשיבה בהתאם להחלטה ברע"א 544/89 מתקיימת כאשר קיימת זיקה כלשהי בין ה"אשם" לבין התוצאה. אולם העובדה שלמבקשת תביעה נגד המדינה, הקשורה לפרוייקט בניה אחר, במקום אחר, המוסדר בהתקשרות אחרת, אינה מקימה זיקה מספקת כדי לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון.

           מובן כי אין בכל האמור כדי לשלול מן החברה את זכותה לבקש פטור בשל מצבה הכלכלי, כשם שכל בעל דין זכאי לבקש פטור מהפקדת ערבון מחמת עוניו. אולם בקשתה של המבקשת כאן, לפטור משום שהמבקשת היא שגרמה למצוקתה, אינה יכולה לעמוד, ואילו טענות המבקשת באשר למצבה הכלכלי אינן מוכחות די הצורך, כאמור לעיל.

           אני דוחה, איפוא, את הבקשה. הערבון יופקד תוך עשרים יום מהמצאת החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ב בניסן תשס"ד (13.4.04).

                                                חגית מאק-קלמנוביץ' שופטת

                                                ר ש מ ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: